עקרונות בסיסיים של המבחן הפסיכומטרי
השורה התחתונה: הפרק בוחן מיומנויות שונות, ברמת קושי שונה, ובצורה מגוונת. השיפור ביכולות הללו קשור להבנת היכולות הדרושות, להיכרות עם כלי עבודה מתאימים ולהבנה כיצד משתמשים בכלים אלו בצורה מושכלת.
- כוח מול מהירות.
מבחני כח מעבירים מטלות מורכבות שאנחנו מניחים שאו יש לנבחן את היכולות או שלא, אבל הזמן לא ישנה. הקושי נגזר מרמת השאלות והמגבלה היחידה של זמן העברה היא המגבלה הפונקציונלית.
מבחן מהירות לרוב בודק יכולות קוגניטיביות יותר בסיסיות. בודקים בעצם את מידת האוטומטיות של התפקוד וזה משקף את היכולת.
זה לא מוחלט אלא רצף. לפי ד”ר ענת בן סימון, מנכ”לית המרכז הארצי, הפסיכומטרי הוא לכאורה מבחן כח, אבל גם בו יש אילוצים מעשיים.
מסקנה: למרות האמונה הרווחת, זה לא מבחן מהירות. המטרה היא לא לראות מי עונה הכי מהר, אלא למי יש הכי הרבה יכולת. מצד שני, בגלל מגבלות מעשיות של זמן מבחן, יש חשיבות לעבודה יעילה וזריזה. נבחן שיש לו את היכולות אבל עובד בצורה לא יעילה לא יצליח להגיע לתוצאה גבוהה.
- טקסונומיה של בלום.
המיומנות הקוגניטיבית שמכונה “ידע” היא היכולת לשלוף מהזיכרון פרטי מידע. לדוגמה, לדעת שסכום זוויות פנימיות במשולש הוא 180 מעלות או שנוסחת התנועה היא מהירות כפול זמן שווה לדרך.
בדרגה הבאה נמצאת המיומנות “הבנה”: היכולת לפרש את הידע ולתרגם אותו לכדי משמעות. הכוונה כאן היא לרמה הכי בסיסית של הבנה, נניח להגיד במילים שלך רעיון כלשהו. לדוגמה, לקבל שאלה שיש בה משוואה עם נעלם אחד במעלה ראשונה ולמצוא את ערכו של הנעלם. או לדעת שאם שתי רכבות נוסעות זו לקראת זו במהירות נתונה, ונתונה הדרך, למצוא כמה זמן יעבור עד שהן יפגשו.
בדרגה שמעל ההבנה נמצאת המיומנות “יישום” – היכולת להשתמש בידע הנלמד ובכללים שנלמדו וליישם אותם במצבים חדשים. התלמיד נדרש להשתמש בידע שיש לו כדי להתמודד עם מצב שטרם נתקל בו. לדוגמה, סרטוט בגיאומטריה שיש בו גם משולש וגם מעגל ושואלים על זווית שהיא חלק מהמשולש אבל אינה זווית מרכזית או היקפית במעגל.
- שאלות מבחינות בין נבחן חזק וחלש (או במילים אחרות, אין טריקים).
המרכז הארצי יודע היטב שיש שתי סכנות עיקריות שאורבות לשאלות ברירה (שאלות אמריקאיות) והוא חושב עליהן בזמן כתיבת הבחינה.
הראשונה נקראת חכמת היבחנות, או באנגלית Test-wiseness. זו יכולת של חלק מהנבחנים, המאפשרת להם לענות נכונה על השאלה גם בלי לדעת את התשובה. אם נרצה לתרגם את זה לשפה המדוברת, מדובר על טריקים. ביצוע פעולה או יכולת שמשיגים תוצאה שלא בדרך הישר. מדובר בעצם על נבחן שלא שולט בחומר בצורה מספקת, אבל באמצעות מאפיינים של השאלה שלא היו אמורים להיבחן מצליח להגיע לתשובה. לדוגמה תשובה ארוכה או קצרה מדי, תשובה יוצאת דופן, תשובה בעלת ערך שלילי כשמדובר בגודל גיאומטרי וכו’.
חשוב לציין שנבחן שעושה שימוש בחוכמת היבחנות, גם אם אינו יודע את החומר, הוא נבחן חכם. לא קל להפעיל שיקולים כאלו במהלך מבחן כדי להגיע לתשובה הנכונה. המרכז הארצי מודע לכך, ולפיכך עושה כמיטב יכולתו כדי להקשות על נבחן להגיע לציון גבוה באמצעות שימוש בחוכמה זו.
הסכנה השניה בשאלות אמריקאיות, היא הכשלה של אלו שדווקא כן שולטים בחומר. זה עלול לקרות כשהשאלה לא ברורה, לא ממוקדת, או ניסיון מלאכותי להקשות את השאלה באמצעות ניואנסים דקים מדי, היוצרים מסיח שהוא בעצם תשובה לכל דבר ועניין, ולצדו תשובה מדויקת יותר. כלומר, בהיעדר התשובה המדויקת נבחן סביר היה מסמן את המסיח הזה, שהוא, כאמור, בעצם תשובה נכונה, וממשיך הלאה.
המרכז הארצי מעוניין בכתיבת שאלות שיבחינו בין מי ששולט בחומר במידה מספקת לבין מי שלא. הם מניחים שיש נבחנים “חזקים”, כלומר נבחנים השולטים בחומר, ונבחנים “חלשים”, כלומר כאלו שאינם שולטים בחומר במידה מספקת.
סיכום קצר – עם מה אנחנו מתמודדים?
- מבחן שבודק בעיקר כח, כלומר יכולות. המטרה היא לא לעבוד מהר אלא לעבוד נכון. מצד שני, אי אפשר לעבוד בצורה לא יעילה כי המבחן בכוונה מוגבל בזמן.
- 3 רמות נבדקות בפרק הכמותי: ידע (חוקים), הבנה (היכולת לפרש ידע ולתת לו משמעות במקרים הפשוטים), יישום (היכולת להשתמש בידע ובהבנה במקרים חדשים).
- המבחן בנוי כך שיבחין בין נבחנים בעלי היכולות הנבדקות לבין אלו שאין להם אותן, תוך נסיון מודע למנוע מענה באמצעות טריקים או הכשלה של נבחנים חזקים.
אז מה צריך לעשות כדי להשתפר ולהתמודד טוב עם המבחן?
- ידע: יכולת חישוב של 6 פעולות החשבון הבסיסיות (חיבור, חיסור, כפל, חילוק, חזקה ושורש).
כאן צריך להבין שיש שתי רמות של שליטה בידע. הרמה הראשונה היא היכרות. כלומר, היכולת לבצע את החישובים בצורה עצמאית ובלי כלי עזר. זו רמה הכרחית כמובן, אבל היא ממש לא מספיקה להתמודדות מול המבחן. תלמיד שצריך ממש לחשב מה תוצאת התרגיל 7 כפול 8, ימצא את עצמו במצוקת זמן משמעותית מול הפרק.
הרמה מעל, שאליה אנחנו שואפים להגיע, היא יכולת שליפה מהזיכרון. השאיפה היא שבכל התרגילים הבסיסיים שצפויים להופיע בפרק חשיבה כמותית, נדע לשלוף מהזיכרון ידע זה. הדרך להגיע לשם היא אולי לא פשוטה או נעימה, אבל מאוד ברורה: שינון ותרגול. שינון כדי לזכור ברמה הבסיסית את תוצאת התרגיל, ואז חזרה עקבית על התרגילים הללו, במרווחי זמן קבועים ומשתנים, כדי לוודא שאנחו זוכרים אותם היטב. אפליקציות שונות יכולות לעזור בכך מאוד, בעיקר צריך להשקיע בכך זמן.
- ידע: שליטה בחוקים מתמטיים (חוקי שברים, חוקי חזקות ושורשים, סכום זוויות במשולש, נפח חרוט, נוסחת התנועה ונוסחת הממוצע. וכו’). גם כן, זיהוי ושליפה.
אם נחבר את זה לקורס שלנו, אז בעצם כאן מדובר במה שאנחנו מכנים מבואות וזה מה שנלמד בהם.
- הבנה: שליטה בכלים היעילים שרלוונטיים למבחן והכרות עם השימוש הבסיסי שלהם.
היכולת לעשות שימוש בסיסי בחוק כזה במצב בסיסי שמוכר לנו. לדוגמה, לפגוש ביטוי ששואלים לאיזה מהתשובות הוא שווה, לזהות ששימוש בנוסחת כפל מקוצר יכול לסייע לנו ולעשות בה שימוש כדי לפשט את הביטוי כך שיראה כמו התשובות. או לדעת למצוא אורך קו כשנתונה נוסחת שטח משולש.
אם נחבר לקורס של גבע, כאן מדובר בעצם על מה שלומדים בכיתה, שאותו אנחנו מכנים בשם גישות עבודה.
- יישום: יכולת שימוש בכלים היעילים למבחן במקרים מורכבים.
כאן הכוונה היא ליכולת להשתמש בכלי בסיסי בצורה שונה מהרגיל, כזו שמוצגת בצורה בשונה מהרגיל, או כזו שמשלבת כמה כלים בסיסיים. ושוב, ניתן דוגמאות כדי שיהיה ברור למה הכוונה בדיוק.
אם ניקח לדוגמה שאלה בגיאומטריה, כשנתון ריבוע בלבד, משולש גלמוד או מעגל ערירי, בסוף מדובר בשאלה שמה שנצטרך בה זה כנראה רק ידע לגבי החוק הרלוונטי. אבל, כשנוצרות מערכות יחסים בין צורות בסרטוט מסויים, מדובר בשילוב של מספר פריטי ידע ושל שיקולים שונים שנתקלנו בהם כשלמדנו את השיקולים הבסיסיים.
וזה הזמן לדון בנקודה מאוד משמעותית : הנטייה הטבעית של חלק גדול מהתלמידים היא לחשוב, שלמעשה אין צורך לעסוק בשינון של הדברים, ותרגול לבדו ישיג את אותה מטרה בדיוק.
לגבי חלק מהיכולות, יש אמת במחשבה הזו. לדוגמה, בעיקר כשמדובר בידע. הקושי מחריף כנראה, כשמגיעים ליכולות של ההבנה והיישום. זאת אומרת, כאן הנטייה הטבעית של חלק גדול מהתלמידים, כפועל יוצא של הנסיון שלהם עם מבחן הבגרות, היא לנסות להגיע לשליטה ביכולות הללו באמצעות תרגול בלבד. המחשבה הזו, הגיונית ככך שתהיה, מתעלמת מכמה הבדלים מהותיים בין מבחני הבגרות למבחן הפסיכומטרי
מבחן הפסיכומטרי, בטח בפרק הכמותי, המרכז הארצי שם דגש משמעותי על מיומנות היישום, ולפיכך בחלק גדול מהשאלות האחרונות יש שילובים שהם כמעט אינסופיים. יש לא מעט שאלות שבהן נבחן שינסה לסווג את השאלה לסוג שמוכר לו יתקל במבוכה: זו שאלה בגיאומטריה או שאלת תנועה? זו שאלה בממוצעים או שאלה באלגברה? זו שאלה בהסתברות או אולי שאלה כללית?
מכאן צריכה לבוא ההבנה, שתלמיד שרק יתרגל שאלות, גם אם בכמות גדולה מאוד, יתקל בבעיה אמיתית להתמודד בצורה יעילה עם שאלות היישום,.
זו הסיבה, שבתהליך הלימוד, בתהליך שבו התלמיד רוכש את ההבנה הדרושה מול הפרק, אסור לו לגמרי להסתמך רק על תרגול, רב ככל שיהיה והוא חייב לכלול גם שינון של הכלים היעילים שיעמדו לרשותו ביום המבחן, גם מול שאלות ברמת היישום, כאשר הוא יתקל במקרה שהוא עוד לא פגש בעבר.
ומה יקרה מול הפרק האמיתי? בתקווה, התהליך שיתפתח בהכנה נכונה יהיה כזה שכאשר נבחן יפגוש שאלה שדורשת ידע או הבנה בלבד, הוא לא יצטרך בכלל לבצע תהליך מודע, אלא ידע בדיוק מה עליו לעשות. כך לדוגמה הוא ידע ש- 7 כפול 8 הם 56, ש- 5 בשלישית הם 125 ויזכור כיצד להציב נכון את הנתונים בנוסחת התנועה. זאת, בלי לבצע תהליך מודע בנושא.
אבל, אם הוא יתקל בשאלה מורכבת יותר, שדורשת יישום אינטגרטיבי של יכולות, הוא יהיה מסוגל לגשת שוב לזיכרון, להיזכר בכלים שעומדים לרשותו ולעבוד בצורה מושכלת ומודעת, תוך שימוש בכלים אלו.
לסיכום – כדי להצליח להתמודד מול פרק חשיבה כמותית:
- ידע: חייבים לשלוט בפעולות החשבון ובחוקים המתמטיים (מבואות) באמצעות שינון ותרגול.
- הבנה: צריך להבין ולזכור את דרכי הפעולה היעילות מול המבחן (גישות עבודה) באמצעות שינון ותרגול.
- יישום: צריך לתרגל הרבה שאלות, כדי לפתח חשיבה אינטואיטיבית יעילה שמתאימה למבחן, ולהתרגל לכך שכששאלה קשה לי, אני שולף מהזיכרון את גישות העבודה שלמדתי.
