אפיון פותרים טירונים ומומחים

במחקר על פתרון בעיות ישנו סיווג של פותרים טירונים מול מומחים.

אפיוני הטירונים:

• עושים דברים בלי ממש להבין למה.
• אין קוהרנטיות בין המעשים למטרות. 
• לא תמיד נדע להצדיק למה עשינו מה שעשינו גם כשנשאל על כך.

זה קורה בכל דבר חדש שלומדים – לפי המחקר חייבים לעבור את השלב הזה כדי להגיע למומחיות. 

אפיוני מומחים:

• מצליחים לארגן מידע.
• לערוך סינתזה בין נסיונות קודמים לבין הבעיה הנוכחית.
• לבחור דרכי פתרון יעילות.
• להכליל ממה שעשו לפעם הבאה.

 

מודל פתרון הבעיות של שונפלד (1985, Schoenfeld)

 

המודל מדגיש את חשיבותם של 4 מרכיבים – ידע מתמטי, היוריסיקות (גישות לחשיבה), בקרה ואמונות של הפותרים לגבי פתרון בעיות, למשל – כמה זמן השאלה אמורה לקחת / באיזה ידע אמורים להשתמש וכו’. שונפלד מתאר כיצד פותרים אשר היה בידם את כל הידע הדרוש לפתרון בעיות, נתקעו בשלב החקירה של הבעיה – גם כי לא השתמשו בבקרה וחשבו תוך כדי האם כדאי לשנות כיוון, וגם כי האמונות שלהם לגבי הידע בו הם אמורים להשתמש הפריעו להם “לגשת” לידע הרלוונטי. גרף זה מתאר פתרון כזה  (Schoenfeld, 1992):

ואילו הגרף הבא מתאר פתרון של מומחים (כמובן בפסיכומטרי הזמנים הם שונים אבל הרעיון דומה)

אינטואיציה

 

חוקר ישראלי דגול מאוני’ ת”א – אפרים פישביין ז”ל – חקר אינטואיציה.

אחת האבחנות המעניינות שלו – קשה לחקור אינטואיציה כי המושג עצמו הוא אינטואיטיבי. 

פישביין הבחין בין שני סוגי אינטואיציה:

 אינטואיציה ראשונית, טבעית,  מבוססת על ניסיון יום יומי.

ואינטואיציה שניונית שמפתחת בעקבות אימון אינטלקטואלי שיטתי. 

יישום חשוב של התיאוריה שלו – אינטואיציה היא משהו שאפשר ללמוד אותו:

“Intuitions – though appearing as givens (i.e., as produced by some a priori intellectual mechanisms) are, in fact, changeable. They may be built, transformed, corrected, or eliminated as a result of adequate training” (p. 35).

 

עם זאת, לאינטואיציות שניוניות יש את החסרונות שלהן: מצד אחד, הן מספקות גמישות, שטף, יצירתיות, ספונטניות, אלתור ופתיחות. מצד שני, הן לפעמים מניבות תגובות אוטומטיות – מובנות ומתוחכמות, אך עדיין אוטומטיות – כאשר פותרים פועלים על פי האינסטינקטים שלהם ללא מודעות. הבעיה בכך היא שאין בעשייה מספיק למידה לפעם הבאה, או פיתוח של דרכי פתרון (היוריסטיקות) שיכולות לעזור במצבים בהם האינטואיציה לא מופיעה. 

ציטוט יפה בהקשר זה:

sources of insight can be clogged by automatism. One finally masters an activity so”

 perfectly that the question of how and why is not asked any more, cannot be asked any more, and is not even understood any more as a meaningful and relevant question” (Freudenthal, 1983, p. 469

 

ולכן, מומחיות היא בין היתר היכולת לפתוח את ה”סתימות” ולנסות לפצח את האינטואיציות. 

יש חשיבות לתרגול אבל תרגול שאין עליו חשיבה, מטה-קוגניציה -הוא פחות אפקטיבי. 

לכן אני מזמינה אתכם להיות יותר רפלקטיביים כלומר לחשוב על מה שאתם עושים וללמוד מזה. 

 

 אז איך הופכים לפותרים מומחים? למידה מחיקוי:

 

מנגנון הלמידה האידיאלי לפי המחקר ב-20 השנים האחרונות הוא למידה בסיטואציה/ למידה ממוצבת (situative learning) שכוללת שולייתנות/חונכות קוגניטיבית (cognitive apprenticeship).

 

למידה כזו מבוססת על מעקב אחרי מומחית וחיקוי שלה תוך כדי על עשייה, כמה שיותר  hands-on experience, שמבוססת על החיקוי (זה בעצם איך שאנחנו לומדים בגבע…). 

לכן גם בשיעורים אנחנו מכריחים אתכם לעשות ולהיות אקטיביים

ובעצם כמה שיותר אקטיביות בלמידה תעזור לנו להפוך ליותר מומחים. 

מה הכוונה אקטיביות? לחשוב באופן מודע על כל פעולה שלנו. שכל פעולה תהיה מכוונת מטרה.  

ולכן גם מורים לא מבקשים עבודה עם זמן בהתחלה. כי ברור שהוספה של אילוצים רק תביא אותנו בחזרה למקום הבטוח שלנו.  המטרה שלנו היא  ללכת יד ביד עם התלמידים בהתחלה, לתת פיגומים – הסברים בספר, סרטונים, דפי תכנון פתרון. 

והמטרה שלנו היא לא שבסוף תפתרו ככה בבחינה, אלא שתגיעו לרמה של מומחיות שכל השלבים האלו כבר יהיו שלב אחד מהיר שלא תשימו לב אליו – הם יהיו חלק מהאינטואיציה השניונית שלכם. בשיעורי הבית אתם בונים את התובנות האלו.

שורה תחתונה:

לכו אחרי המורים שלכם. נסו לחקות אותם כמה שיותר. נסו לכתוב הסבר או להקליט סרטון. אל תנסו לעבוד מהר בהתחלה אלא נכון. נסו למצוא הצדקות למה אתם עושים משהו. כשדברים נראים מובנים מאליהם תשאלו למה. ואם תדעו להסביר אז משהו כבר התחזק כי הפכתם אותו למפורש. ואם לא תדעו להסביר למה, אז יש לנו פה נקודה עמומה שצריך ללבן אותה וזה התפקיד שלכם כלומדים אקטיביים.